מים החרדה לחוף מבטחים

לחרדה הרבה פנים וצורות. לפעמים היא מתחפשת ומסתתרת מאחורי כאב גב או כאב ראש. לפעמים היא ים אינסופי של פחד. חרדה היא מצב שתמיד בא לידי ביטוי בגוף: הזעת יתר, חוסר מנוחה, מתח שרירי וכאב כרוני, קושי לנוח ולישון, אי נוחות בבטן וסביב העיכול, גם תחושה של ניתוק מהגוף, מחשבות חזרתיות, עייפות כרונית, בחילות, סחרחורות, דפיקות לב וקושי לנשום נשימות מלאות - כולם יכולים להיות ביטויים של חרדה - בעיקר כשהם באים כמה סימפטומים יחד.

חרדה כרונית, היא כמעט תמיד ביטוי של טראומה רגשית, גם אם אנחנו לא מודעים לה כלל ולא זוכרים נסיבות טראומתיות בעברנו. טראומה רגשית נמצאת בזיכרון הגופני שלנו - הגוף שלנו זוכר חוויה של פחד, איום וחוסר אונים, ומייצר מנגנוני הגנה כדי להגן עלינו, שחוויה כזו לא תקרה שנית. כשמנגנוני ההגנה שלנו מופעלים לעיתים קרובות מידי, גם כאשר אין נסיבות שמאיימות עלינו, מנגנוני ההגנה האלה מונעים מאיתנו לחיות את חיינו, להסתגל לשינויים בגמישות ובזרימה, להיות מחוברים לכוחות הפנימיים שלנו, להיות נוכחים בתוך הקשרים שלנו, לממש את החלומות שלנו..

הגלעין העמוק של החרדה צרוב בגוף שלנו - כך גם הריפוי יבוא מתוך חיבור ועבודה עם הגוף

החרדה פוגעת ביכולת לבטוח בגוף שלנו. כשהמוח שלנו נשען על חוויה מהעבר כדי להגן עלינו, קשה לנו לסמוך על החושים שלנו כדי לדעת שהרגע הנוכחי, והמקום הנוכחי והקשר הנוכחי - הוא מקום בטוח עבורי. כלומר, הפגיעה שלי, מנתקת אותי מהיכולת להיות נוכחת ברגע, בגוף שלי, כאן ועכשיו. ולכן, עבודה טיפולית עם טראומה חייבת לעבור דרך הגוף, חייבת לחבר אותי מחדש לגוף שלי, לחושים שלי, ליכולת להרגיש את עצמי - כדי שיהיה אפשרי עבורי להתקרב ולעבד את הסיפור הרגשי שנמצא שם, ולייצר שינוי בדפוסים העמוקים והלא מודעים של הגוף.

כלים לוויסות עצמי דרך מגע, נשימה, תנועה ומודעות גופנית עבודה עם מטופלים שחוו טראומה, גם אם אינם זוכרים אותה או אפילו לא יודעים עליה, מלווה הרבה פעמים בהתמודדות עם הצפה רגשית, ניתוק רגשי, רעד, בכי ועוד. ולכן, הבסיס של טיפול כזה הוא ללמוד כלים של וויסות וקרקוע דרך הגוף.

במהלך תהליך טיפולי, אני מלמדת כלים גופניים פשוטים ונגישים לוויסות רגשי דרך הגוף - באמצעות מגע, נשימה, תנועה ותרגול היכולת לשים לב לתחושות הגופניות. בדרך הטיפולית שבה אני עובדת, הדבר הראשון והחשוב ביותר בטיפול – הוא לבנות, לשפר ולהעמיק את האמון בגוף שלי. לסמוך על הגוף שלי זו חוויה וידיעה פנימית בלתי מעורערת שניתן לרכוש אותה, לאט ובסבלנות, עד שתהפוך לחוף המבטחים שלנו.

טראומה והתמקדות ההתמקדות - כלומר, האופן שבו אנחנו נותנים לגוף להוביל את התהליך הרגשי, מאפשרת לנו לא להתקדם מהר יותר מהחלק הכי איטי שבנו - כלומר, מהחלק הכי שברירי, הכי פוחד, הכי מאוים. תמיד להקשיב לו ולתת לו את המענה שהוא זקוק לו. ההתמקדות היא דרך ממש ממש לא לניארית, לא שכלתנית, לא מחוייבת לציר הזמן הסיפורי - בהתמקדות אנחנו נותנים לתת מודע לפעפע אלינו דרך התחושות והרגשות שצפים. כל מה שעולה - הוא רלוונטי, כל תחושה, רגש, דימוי או זיכרון שמופיע - יש לו מקום, ויש לו את כל הזמן שבעולם כדי להביא את עצמו, להביא את הצורך שלו, בקצב שלו, בתנאים שלו. כך אנחנו מוודאים שהשכל המהיר וההישגי, שרוצה תוצאות מהירות וברורות, לא ישתלט על ההגה ויחזיר אותנו חזרה לדפוסים המוכרים שמשאירים אותנו בתקיעות.

בעולמנו ובתקופתנו, טראומה, קטנה ככל שתהיה, היא חלק מהמרקם הנפשי של כולנו, ולכן כל ריפוי עמוק, היכולת לצמוח מהקשיים שלנו, לשנות דפוסים עמוקים וראשוניים עוברת תמיד דרך היכולת שלנו להרגיש את עצמנו בגוף, לסמוך עליו שיוליך אותנו בבטחה על האדמה בעולם הזה ובתוך מערכות היחסים שלנו.