מגע ככלי בטיפול רגשי

שילוב מגע בתהליך רגשי
טיפול בהפרעת חרדה

האופן שבו אני עובדת בקליניקה עם מטופלים שמתמודדים עם הפרעת חרדה או עם קושי ומצוקה כרוניים שמקורם בטראומה, משלב שני כלים טיפוליים שעובדים יחד ומשלימים האחד את השני: שיחה התמקדותית (Focusing), וויסות רגשי וגופני דרך מגע בטוח (מבוסס שיאצו ורגיש-טראומה).

בערוץ הראשון והראשי, דרך השיחה והקשר, דרך תשומת לב לחוויה הגופנית ותיאורה במילים, נפגוש ונפרום, גרגר אחר גרגר, חוט אחר חוט, את הסיפורים, המשמעויות, הרגשות, והחלקים השונים שלנו, שמבקשים הכרה, קול ומקום. המטרה של העבודה הרגשית דרך התמקדות, היא להפחית, בסופו של דבר, את המופעלות של מערכת העצבים שלנו לטריגרים שאנחנו פוגשים ביום יום. לחזק ולבנות את הקשר עם המשאבים שלנו, לבנות מרחב בטוח לפגוש בו את הסיפור שלנו, כך שעוצמת החרדה תלך ותפחת, ויכולת ההכלה והמסוגלות שלנו תלך ותגדל...

הערוץ השני שאני עובדת איתו הוא כאמור, עבודה דרך מגע.
כמטפלת שיאצו ובעקבות הלימוד שלי בשדות הטראומה והגוף, פיתחתי עבודה במגע שמספקת לנו חוף מבטחים, מקום בטוח לפגוש בו את הגוף.
מגע הוא צורך ראשוני וקיומי אנושי. התקשורת דרך מגע, מחברת את התהליך הטיפולי למקום ראשוני ובסיסי בתוכנו. מגע מאפשר לנו להרגיש את עצמנו, כאן ועכשיו. מגע בטוח מלמד מחדש את מערכת העצבים שלנו לבטוח באדמה, לבטוח בקשר, לבטוח בגוף. מגע בטוח ופשוט – לדוגמא, החזקת רגליי המטופל - הוא כלי עוצמתי לוויסות ואתחול (restart) של מערכת העצבים.   

חרדה כרונית מתישה את המערכות הפיזיולוגיות שלנו: מערכת העיכול הופכת רגישה באופן כרוני, שרירי בטן וסרעפת מכווצים גורמים לכאב ולאי נוחות תמידית, עייפות ותשישות כתוצאה מקשיי שינה, שרירי הלסת, הצוואר והכתפיים מכווצים כתוצאה מעוררות ודריכות כרונית....  כשאנחנו חיים עם חרדה הגוף שלנו זועק למנוחה, והתייחסות אליו ולכאבים שמלווים את המצוקה הרגשית חייבים להיות חלק ממסע השיקום שלנו. הצעד הבסיסי ביותר בשינוי היחסים שלנו עם עצמנו הוא חוויית ההקשבה לגוף והיענות לבקשות שלו. את כל זה – מאפשרת עבודה במגע לצד העבודה הרגשית והתקשורת המילולית.    

מתי עוד נוכל לפנות למגע במהלך התהליך הטיפולי?
לפעמים אין לנו מקום למילים, לפעמים חוויית החיים, חוויית הקושי, הייאוש או חוסר האונים – קשה לשים אותן במילים, ואנחנו יכולים להחזיק את האמת הכואבת שבתוכנו רק בשתיקה, לתת לגוף לדבר את האמת שלו. לפעמים התחושה היא שהמילים לא מדוייקות עד כאב, לפעמים התחושה היא שהמילים בוגדות באמת הפנימית, זו שנחווית בפנים. לפעמים אין יכולת או רצון לדבר, ולפעמים, החוויה שהכי מורגשת כרגע היא הצורך במגע....
 

לכן, בקליניקה שלי לא יושבים על כורסאות. אני מוצאת שמפגש של כורסה מול כורסה גורם לגוף להיות פחות נוכח, ובעיקר, גורם לראש שלנו להיות נוכח מדי.  בקליניקה שלי אנחנו יושבים זה מול זו, על גבי מזרון השיאצו הגדול שלי, נשענים על כריות, ויש הרבה אפשרויות למציאת ישיבה נוחה בזמן השיחה. בישיבה על המזרון אנחנו יכולים להמשיך להיות בקשר עם הגוף, עם הנשימה, עם הרגליים והידיים, אנחנו יכולים להיענות לצורך של הגוף להישען, לשכב, לשנות את התנוחה.
אני מוצאת שהמפגש על מזרון השיאצו חשובה עד מאוד לתחושת הבחירה של המטופלים שלי. זה שהגעתי היום לטיפול, לא אומר שאני חייבת לדבר. אפשר להפגש ולעבוד גם בדרכים אחרות. אפשר להתייחס לכאב ולהקל עליו, אפשר למצוא מחדש את האדמה דרך מגע מקרקע, אפשר לנשום או למצוא מחדש את הנשימה שהלכה לאיבוד, אפשר למצוא מנוחה, משענת, ואת הנחמה שיש במגע בטוח ומותאם למה שנכון לי ומתאפשר לי כרגע.
 

שני הערוצים הללו - שיחה התמקדותית ווויסות רגשי וגופני דרך מגע - הם כמו שני נהרות שזורמים במקביל, ולפעמים נפגשים ומימיהם מתערבבים זה בזה.
לפעמים באות מילים, אמת חדשה דרך המגע. לפעמים מתגלה מידע, או סיפור ששכן בגוף, ופתאום נגלה.
העבודה דרך מגע (מגע רגיש ומיודע טראומה) מלמדת אותנו יותר מכל דבר אחר לסמוך על הגוף שלנו, להיות שייכים ובעלים על הגוף שלנו, לשמור על הגבולות שלנו, להרגיש את הקיום הפיזי של האיברים שלנו. להפוך את האפשרות להרגיש בטוח בעולם, להרגיש בטוחה בתוך קשר, לתחושה גופנית מורגשת, מוכרת, כמו חוף מבטחים שאפשר לחזור אליו.